<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יהודה בן נקוסיא</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ועוד מצינו דבר שנחלק לשנים ופרחה טומאתו ממנו אם חזר ובללן, אע"פ שטומאה חמורה בזה, ובזה טומאה קלה, מצטרף להקל. כדתנן במסכת טהרות פרק ראשון [פ"א מ"ה] האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא כקל שבשניהם. כיצד כחצי ביצה אוכל ראשון וכחצי ביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה שלישי. ותו מייתי ההיא דשלהי בפ"ב דזבחים [ל"א ע"א] אפלוגתא דרבה ורב המנונא דאיתמר חצי זית חוץ לזמנו (וחוץ) [וחצי] זית חוץ למקומו [וחצי זית חוץ לזמנו] אמר רבה ויקץ כישן הפיגול. פי' וחייב כרת שהרי חישב על זית שלם חוץ לזמנו, וחלוקה דחוץ למקומו דעירב בינם כמאן דליתא. דאי מהניא לא הויא חיוב כרת, דחוץ למקומו פסול ואין בו כזית, ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוה ואין בו כרת. אמר רבה מנא אמינא לה, דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה ראשון חלקן זה שני וזה שני. ודייק רבה הא חזר ועירבן ראשון הוי. ממאי מדקתני סיפא נפל זה בעצמו וזה בעצמו על ככר של תרומה פסלוהו, נפלו שניהן כאחת עשאוהו שניה. ומשני רב המנונא ודחי להאי דרבה משום דמעיקרא הוה בהאי אוכל הראשון ושני שיעור הילכך הולכין לחומרא כשחזר ועירב. אמר (רבא) [רבה] מנא אמינא לה דתנן האוכל שנטמא באב הטומאה וכו' [כמו] ההיא דלעיל. מאי לאו דהדר מלייה, אפילו הכי כיון שנחלק אין הולכין אלא אחר הקל. ודחי ליה דילמא דלא הדר מלייה.
ופירש רש"י זה לעצמו וזה לעצמו, כשנסתלק הראשון נפל חבירו עליה פסלה. אבל לא טמאוה להיות שניה שכשנפל האחד לא היה בו כביצה ראשון, וכשנפל חבירו כבר נסתלק זה. נפלו שניהן כאחד. והוא הדין לזה אחר זה אם נפל השני בעוד הראשון עליה, שניהן כאחד קרי ליה. עשאוה שניה. אלמא חזר ומצטרפי' ראשון שבזה ושבזה. אע"ג דנחלקו וזה נוגע וחוזר ונוגע אפילו הכי מצטרפין לחומרא. כבר פדא דאמר [חולין קכ"ד ע"א] אההיא עור שהיה עליו שני חצאי זיתים דאין נוגע וחוזר ונוגע מאחריו אבל מלפניו יש נוגע וחוזר ונוגע. ורבי יוחנן פליג ואמר רבי ישמעאל ורבי דוסא אמרו דבר אחד. ורבי דוסא קאמר דאפילו כשהכניס שני חצאי זיתים לאהל קרי ליה מאהיל, ואין מאהיל וחוזר ומאהיל. משום דכיון דנחלק חסר שיעורא וכמאן דליתא. הוא הדין לרבי ישמעאל. והכא אמרינן יש נוגע וחוזר ונוגע דלא כרבי ישמעאל. ונ"ל דכרבי עקיבא היא. דהתם גבי חצאי זיתים מטהר רבי עקיבא. כדקתני טעמא מפני שהעור מבטלו אבל בעלמא לא. וצריך לעיין בההיא דאמר עולא [שם] שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם אפילו מוליך ומביא כל היום טהור משום דכתיב והנושא. והוא דנישא הכזית עמו כשנושא קצת וכדמוקי'. וחיבורי מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני וכל הני חיבורין דמייתינן [בפרק] במה טומנין [שבת מ"ח ע"ב] לא שייכי להכא.
